סיור בעיר בית שאן 

מסלול עירוני: בית שאן
מאת : יצחק רחמים

תחנה ראשונה בית הארחה בבית שאן

את סיורנו ניתן להתחיל בתצפית, ממרפסת בקומה העליונה של בית הארחה החדש. תצפית אל נוף העמק המזרחי ואל העיר שבצד מערב. תחילה מילים אחדות על התפיסה האדריכלית של האכסניה.

האכסניה בנויה מחומרים שהם בזיקה לנוף האדריכלי, היסטורי של בית שאן, סקיתופוליס. אמנם, האכסניה, לא ממש בנויה מאבן גיר מהגלבוע וגם לא מאבן בזלת מהסביבה הגעשית של בית שאן, אבל נשמר הקו המשותף של קווי המתאר של הבנייה ההיסטורית, רומית ביזנטית, וכן נשמר צבע לבן של אבן גיר ושחור של אבן הבזלת.
כמו כן ניתן שיקול דעת על היבטי אקלים בתכנון מפתחי אוויר וכיווניהם. ברגיל, בשעות אחה"צ והערב מתחילה לנשוב רוח מערבית, בעמק בית שאן רוח הגולשת מן הגלבוע וזורמת אל העיר בית שאן ואל המקומות הנמוכים. לכן האדריכלים בחרו להשאיר מפתח גדול במרכזו של כותל האורך המערבי.ובכך לוותר על אפשרות של תוספת חדרים במקום זה. חלל זה, לאורך הקיר המערבי בשתי קומות המבנה, מאפשר כניסה וזרימה של אוויר, אל תוך חצר האכסניה, אל הרחבה המרכזית, אוויר זה מתקרר בשעת כניסתו כיוון שהוא עובר בחלל מוצל, כך כל החלק הפנימי הפתוח זוכה למשב רוח קריר ונעים בשעה שבחוץ חם מאוד. מהגשר הצופה אל תוך הרחבה הפנימית ניתן לראות את תנועת העצים ולקבל רושם כאילו האכסניה פרוצה לכל רוח ולא היא. בכך ניתנה מחשבה מעמיקה להתמודדות עם בעיית האקלים החם של בית שאן.





כמו כן תכנון של צמחיה והשקייתה יגרום ללחות ולהתקררות האוויר ולהורדה משמעותית של טמפרטורת הרוח, בדרכה אל חלל האכסניה.
כמו כן תכננו מרפסות פתוחות, בקומה העליונה, המשקיפות אל הרי הגלעד. בשעת אחה"צ בחורף כאשר השמש מערבית והראות צלולה, נשקף נוף מרשים.



מבנה העמקים המזרחיים


העמקים המזרחיים : עמק בית שאן עמק חרוד ועמק יזרעאל. יוצרים מפתח נוח לתנועה מכוון מזרח אל פנים הארץ וממערב אל כוון מזרח וצפון. המיוחד בעמק בית שאן שהוא יושב על אם הדרכים. וממנו עוברות הדרכים לכל הכוונים. לכוון דרום, דרך ליריחו ודרך לשכם. לכוון מזרח דרך לירדן. לכוון צפון דרך לדמשק ועיראק. וכמובן לכוון מערב, דרך למפרץ ולים.

עמק בית שאן בנוי משלוש מדרגות מתונות.

ממרגלות הגלבוע, בגובה של כשבעים מטר מתחת לפני הים ועד למינוס 250 מטר, בסמוך לנהר הירדן. המבנה הטופוגרפי מאפשר תנועה נוחה, לכל הכוונים.
מן המרפסת שבקומה העליונה של האכסניה, אנו צופים אל מרכז עמק בית שאן. נפנה מבטנו לכוון צפון, אל רכס כוכב הירדן שם נמצא מבצר צלבני, ושם נמצאת חוות שושנה.
ננוע עם המבט מזרחה וקרוב אלינו נוכל לראות את קיבוץ חמדיה, ומזרחה יותר את המושבים בית יוסף וירדנה. ממול, ממש לכוון מזרח הרי הגלעד. קרוב לגבול ומעט דרומה קיבוץ כפר רופין, קרוב אלינו ומעט צפונה מכפר רופין קיבוץ מעוז חיים וקרוב אלינו בקו ישר ממעוז חיים נמצא קיבוץ נווה איתן ובית הספר המשותף.






עמק בית שאן הוא המקום הרחב ביותר לאורך בקעת הירדן. יש כאן גידולי שדה שונים,

מטעי זיתים, פרדסי הדרים ותמרים, כרמים, ושטחי שלחין, בעבר העמק הצטיין בגידולי כותנה בהיקפים של אלפי דונמים.
יש בעמק שפע של מעיינות.

כשלושים מעיינות נובעים בעמק בית שאן. רובם ממערב לעיר בית שאן. העיר נמצאת במקום נמוך ולכן המים זורמים באופן טבעי לכוון מזרח. שפע המים ונחות זרימתם בשילוב של אדמה פורייה








ואקלים חם כל אלה מאפשרים חקלאות ענפה וגידולים רבים ומגוונים .
רבי מאיר איש המשנה היה מהלך רבות בעמק בית שאן והוא אמר "אני ראיתי ,בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורין" רוצה לציין את פוריות העמק ואת היבול הגדול של חלקת שטח בגודל של בית סאה.
גם התנא רבי שמעון ריש לקיש שחי קרוב לעמק בית שאן והרבה לשחות בירדן ראה את פוריותו של עמק בית שאן על שפעת המים שבו

ואדמתו הטובה אמר על בית שאן שהיא פתחו של גן עדן. "גן עדן, אמר ליש לקיש: אם בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו". {בבלי מסכת עירובין}

לפנים במרכז מבחינים במפעלים האזוריים של קיבוצי העמק. לכאן מביאים את התוצרת החקלאים לעיבוד, אריזה ומשלוח. רבים מתושבי בית שאן מוצאים את פרנסתם במפעלים אלה. בעבר היו מתחים ועימותים על רקע מקום העבודה שזימן סיטואציה של קונפליקט בין המנהלים מהקיבוצים ובין הפועלים מבית שאן. כיום היחסים השתפרו בצורה דרמטית וכמעט שאין להבחין בין מנהלים ובין עובדים על בסיס של מקום מגורים אן מוצא עדתי. רבים מתושבי בית שאן נעשו מנהלים במפעלים השונים הפועלים כאן.

גם היחסים בין הרשויות השתפרו, ושיתוף הפעולה מוסיף לאווירה הטובה הקיימת היום בין קיבוצי העמק ותושבי בית שאן. ביטוי מוחשי לכך הוא בבחירתם של רבים מתושבי בית שאן לשלוח את ילדיהם לקבל חינוך בגנים ובפעוטונים של קיבוצי העמק.










בחזית ממול, לכוון מזרח ניתן לראות את האנדרטה לזכרם של תושבי העמק,

אנדרטת בקעת בית שאן ע"י האדריכל אלפרד מאנספלד.


קיבוצים ומושבים, שנפלו מאז מלחמת השחרור ועד היום. האנדרטה בנויה משני מונומנטים העשויים בטון וחמושים בברזל, בגובה של 15 מטר. המסמלים גבר ואישה. וכן הדמות הגובה יש בה גם רמז למנורה וכך יש שילוב של בין המקומי והלאומי. בעמוד האנדרטה בולט ריבוע בטון ובו חקוקים שמות הנופלים ממלחמת השחרור ועד למועד הקמתה. האנדרטה תוכננה והוקמה בשנות ה- 60 על ידי האדריכל אלפרד מנספלד מחיפה. בשנות ה- 80 נוספה קשת בטון בגובה של מטר המקיפה אותה מכוון מזרח עם ריבועי שיש בחלק העליון ובהם חקוקים שמות הנופלים ממלחמת יום הכיפורים ועד לתקופתנו.

כעת נמשיך עם המבט לכוון דרום ומערב ונוכל לראות את עיר בית שאן ואת הרי הגלבוע. הרי הגלבוע המלווים כל ילד הגדל בעמק בית שאן ולומד על מלחמתו של שאול בפלשתים בהר הגלבוע.
נרד אל הרחוב נחצה את הכביש לכוון מערב אל כוון צפון מערב אל מבנה הסאריה.

תחנה מס' 2
מבנה הסאריה.






















































נעמוד בחזית המבנה תחת עצי הפיקוס הענקיים ונתבונן בחזית המבנה. מבנה היסטורי מזמין את המתבונן לקיים עמו דיאלוג הקשור באסטטיקה ובפונקציונאליות, ובמשמעותם הסמלית של אירועים ותהליכים היסטוריים הקשורים למבנה.

כך היא הסאריה. לכאורה עוד מבנה תורכי מני רבים הקיימים בארץ. אבל לפנינו מבנה בן למעלה ממאה שנה ויש לו סיפור וייחוד.
נסרוק את המבנה מדרום לצפון ומלמטה כלפי מעלה. אנו רואים מבנה שיש לו 7 קשתות כאשר הקשת המרכזית משמשת גם שער כניסה והיא בנויה משני עמודי גרניט ובראשם כותרות קורינתיות ומעליהן קשת, הבנויה מאבני גיר מסותתות, המוסיפה רושם והדר למבנה.
משני צדי שער הכניסה 3 קשתות, סימטריות בגודלן ובמרחק קבוע בין קשת לקשת. ואולם אם אנו מתבוננים היטב אנו יכולים להעלות מספר שאלות. למשל, מדוע אבני הבזלת של הקומה העליונה שונות מן האבנים של הקומה הראשונה. למה החלונות בקומה השנייה שונים משמעותית מן הקמרונות שבקומה התחתונה. גם שער הכניסה מעורר שאלות. קשת האבנים מעל הכותרות נראית כאילו הופעל לחץ עליה מלמעלה כלפי מטה וכופף אותה. גם עמודי השיש, לא ברור מה תפקידם. האם הם תומכים בבניין, או האם הם תוספת מאוחרת. גם הקשת השביעית, הצפונית לא בדיוק נראית בשלמותה. הכיצד? מה מקומו של המבנה הריבועי, הפיל- בוקס בקצה הבניין.


ובכן, ננסה לראות את תהליכי הבנייה של הסאריה.
שני סוגי האבן מהם בנו את המבנה עוזרים לנו להבין כי הבניין נבנה בשני

שלבים. בעוד הקומה הראשונה בנויה מאבן גוויל בזלתית הרי הקומה השנייה מאבן גזית, היינו טכנולוגיה משופרת עמדה לרשותם של בוני הקומה השנייה. אם כך השלב הראשון היה בנין בן קומה אחת . השאלה היא מה היה ייעודו המקורי של המבנה? ובכן כדי לדעת זאת אנו מתבוננים גם בקשתות של המבנה ואנו מגלים כי הקשתות המקוריות הגיעו עד לקרקע, כלומר אפשר היה להיכנס לבניין דרך כל הקמרונות ולאו דווקא דרך הכניסה המרכזית. אנו מניחים כי במקור זה היה מלון אורחים לנוסעי דרכים, אלה שרכבו בכרכרות ויכלו להיכנס דרך הקמרונות הפתוחים, אלה אפשרו כניסה פנימה של כרכרות וסוסים אל השטח המוצל של החאן. רק בשלב השני הבניין עבר הסבה להיות בנין שלטון של הממשל התורכי.

בשנות השמונים של המאה הקודמת הבניין עבר שיפוץ "ומתיחת פנים"


הקמרונות הפתוחים נסגרו. ונבנתה כניסה מרכזית למתחם. למעשה הבניין חדל להיות חאן דרכים. השולטן התורכי עבדול חמיד השני עודד את החקלאים הערבים והבדווים לחזור לעבד את האדמות שננטשו. הוא ביקש להחזיר להם את האדמות, בתנאי שהם ישובו ויעבדו אותן וישלמו מיסים לשלטון המרכזי בתורכיה. הושקע מאמץ לשפר את מראה הכניסה של הבניין. הובאו שני עמודי שיש גרניט, כפי הנראה מאזור העיר הרומית וכן שתי כותרות קורינתיות, וכך נבנתה כניסה מרשימה ובראשה הוטבעה החותמת של השולטן עבדול חמיד השני המציינת את השנה בה נעשה שיקום המבנה. בידנו תמונה, שהתפרסמה בעיתון צרפתי "הד המזרח" של נוסע צרפתי משנת 1897 בה נראה המבנה בן קומה אחת אבל עם הכניסה המפוארת. אגב עבדול חמיד בנה גם את הגשר שעל נחל חרוד בכניסה המערבית לכוון עפולה . בנוסף הוא יזם, עודד ואף ממן את הקמת רכבת העמק שיצאה מדמשק, עברה בבית שאן דרך העמקים אל חיפה.
השלב השלישי בבניית הסאריה היה לאחר שהאנגלים כבשו את בית שאן והחל שלטון המנדט.

הסארייה לפני תחילת שיקום המקום.
















מראה מהחצר הפנימית של הסארייה בשנות השבעים.

גם האנגלים שמרו על המקום כבניין שלטוני. הם הקימו תחנת משטרה וכן אל כל המשרדים של שלטון המנדט באזור. ולשם כך הם בנו את הקומה העליונה.
כעת נשאר לנו להסביר מדוע הקשת השביעית מוסתרת מעט? ובכן הפיל בוקס נבנה בשלב האחרון וזאת לאחר שהנציב הבריטי בא לבית שאן במטרה לחלק את האדמות של בית שאן וסביבותיה. ערביי העיר קיבלו במטח אבנים וזאת מתוך חשש שהוא ייתן עדיפות ליהודים שהיו באזור בשעת חלוקת האדמות. בתגובה להתקפה על השיירה של הנציב הבריטי. האנגלים הפעילו טרקטורים והרסו את הבתים שעמדו מול בינן הסארייה וכן הרסו בתים שעמדו במרכז הגן הנוכחי. בנוסף נבנתה החדר המיוחד עם חרכי ירי כנגד אפשרות של התקפה על הבניין וגם כדי לשלוט טוב יותר על הדרך הראשית.




תחנה מס' 3
סוכנות הדואר








נמשיך במסלולנו לכוון צפון מערב ואנו עומדים לפני בנין הדואר הישן. את הבית הזה בנו האנגלים. אפשר לשער כי הקשתות של הסאריה היו השראה לקשתות של בית זה. ואולם ניתן לראות כי הבית בנוי כולו מאבן גיר מסותתת. בנין הדואר הוקם על אם הדרך המקשרת בין יריחו שבדרום ובין דמשק ועיראק שבצפון. אך טבעי הוא להקים סוכנות דואר שתעניק שירות לענפי מסחר ולשיירות העוברות בדרכים אלה. בנין זה המשיך לשמש כסוכנות דואר גם לאחר שחרור העיר . בשנים הראשונות של בית שאן, מנהל סניף הדואר התגורר עם בני משפחתו בקומה העליונה של הבית, ובקומה התחתונה היו משרדי הדואר. בחלק המערבי של הבניין היה חדרון קטן והוא שימש כמרכזייה טלפונית, מה שקרוי היום בזק. כיום המבנה משמש את החברה הכלכלית של בית שאן בקומתו העליונה, ואילו הקומה התחתונה משמשת עמותת אומנים מבית שאן והעמק.







תחנה מס' 4
מצודה צלבנית















הצלבנים הגיעו לארץ בשנת 1099 . הם הסתערו לכבשה. ימים אחדים לאחר שנחתו בחופי הארץ הם החלו במסעם אל ירושלים, ואכן בפרק זמן קצר הם כבשוה. לאחר כיבוש ירושלים החלו הצלבנים לפנות אל מחוזות בפנים הארץ ובמסלול כיבושיהם הם הגיעו עד הגליל ועד בית שאן. הם הקימו מבצר גדול לכוח צבאי משמעותי בכוכב הירדן וכן הקימו מצודה במרכז העיר בית שאן. בתקופתם מרכז הישוב נדד מהאזור הצפוני היינו האזור של העיר הרומית ביזנטית אל הגבעות בחלק הדרומי. המצודה הוקמה כדי להגן על תושבי העיר מפני התקפות של מוסלמים שהתנגדו לכיבוש הצלבני.

מבנה המצודה

כפי שניתן לראות המצודה בנויה מאבני גיר גזית, שנעקרו מהאמפיתאטרון ועברו סיתות והתאמה לבנייה החדשה. האבנים גדולות וחזקות ושמשו כמסד איתן למצודה שנבנתה לגובה של שלוש קומות. בשנים האחרונות נעשתה חפירה ארכיאולוגית במקום והממצאים מראים כי המצודה הייתה בנויה מחפיר שהקיף את המצודה מכוון צפון ומכוון מערב, ויתכן כי בשעת סכנה מילאו את החפיר במים כדי למנוע כניסה אל תוך המצודה. כמו היה גשר עץ שהיה מורם בשעת חירום, לאחר שיושבי המקום נכנסו אל תוך המצודה. וכך לא התאפשרה תנועה פנימה של כוחות מוסלמיים. במרכז המצודה יש מגדל עוז שאליו התכסו הלוחמים וממנו הם הגנו על המצודה.










תחנה מס' 5
בית הכנסת האשכנזי המרכזי האשכנזי.




מצבו הנוכחי של בית הכנסת יש בו כדי ללמד על התהליכים שעברו על הקהילה האשכנזית בעיר. בעבר היה זה בית כנסת מרכזי שבכל יום התקיימו בו 3 תפילות. ובשבת קהל המתפללים גדש את המקום. מאז עברו ימים. ורבים מאנשי הקהילה עזבו את בית שאן והקהילה האשכנזית קטנה מאוד. בית הכנסת היה ממוקם במרכז העיר, מסביב בתים, חנויות ומבני ציבור, בית הכנסת נקרא בית הכנסת המרכזי. כיום זהו מבנה בודד ויחד ששרד את הנטישה של העיר העתיקה ניכרת בדידותו של בית הכנסת.

האשכנזים, היו מבין הראשונים להגיע לבית שאן, לאחר שחרורה. יהודים מצ'כיה ומפולין, ניצולי שואה באו לבית שאן והחלו חיים חדשים. הייתה זו תנופה כלכלית חשובה בימיה הראשונים של בית שאן. הייתה יוזמה, הוקמו קואופרטיבים רבים כמו: מאפיית לחם גדולה, בית חרושת לקרח, בית קולנוע, ארגון הובלה ועוד שותפויות בתחומים אחדים. קואופרטיבים אלה הוקמו בהשפעה או בהשראה של קיבוצי העמק. אולם עם הזמן רבים התפרקו ונשארו רק מאפיית הלחם, בית הקולנוע ובית החרושת לקרח.

בעבר מבנה בית הכנסת היה בנוי משתי קומות, בקומה העלינה התגוררה משפחת מהישוב. אולם פגז קטיושה שנפל בערב שבת על הקומה העליונה הרס אותה ואילץ את המשפחה לעזוב את הבית עוד באותו לילה.
כיום קהילת המתפללים בבית הכנסת מורכבת מכל העדות, ספרדים ואשכנזים ואולם נוסח התפילה נשאר אשכנזי.עם עליית יהודים מרוסיה נוספו מתפללים כך יש ציבור לתפילות בשבתות ובחגים.



תחנה מס' 6
האנדרטה של משה ירוסט



עבור רבים מבני בית שאן האנדרטה של משה ירוסט מסמלת ילדות עם קשר חזק למדינה שבראשית הדרך. נהגנו כילדים לבוא לכן לטקס ביום הזיכרון לחללי צה"ל. היה בה משהו הרואי, היה נסוך עליה הוד והיא עוררה בנו כבוד. הנה חייל שנפל במלחמה והוא לא תושב העיר, אלא גר בחיפה ואנו יכולים לחיות כאן, לגור כאן. אנו חולקים לו כבוד.

מיקומה של האנדרטה, במרכז העיר בסמוך לרחוב הראשי, בשעתו מרכז העיר היה בעיר העתיקה כלומר העיר עם הבתים הערביים. רק בשנות ה- 70 מרכז העיר נדד מערבה. כך שרבים היו העוברים על פני המקום. עם זאת האנונימיות של משה ירוסט הגבירה בנו את חידת זהותו, ואת נסיבות נפילתו, ולא היה את מי לשאול. רק האנדרטה סיפרה אך במעט את סיפורו.

ראשית, האנדרטה עצמה הותירה בנו רושם עז. גודלה, הסמלים שבה, האבן ממנו היא עשויה, עצי הברוש שהקיפוה. כל אלה הוסיפו לה ממד מיוחד.
על האנדרטה, בחלק הימני העליון קבוע סמל צה"ל, בצבע אדום בולט

ומרשים. במרכז החלק העליון חקוק סמל הפלמ"ח, חרב ושיבולת. ומתחתו , מספרים לנו כי כאן לחם ונפל החייל משה ירוסט מחיפה. עוד מוסיפים את תאריך נפילתו בעברית: ז' באדר תש"ט ובלועזית: 7,3,1949

ממה שכתוב בלוח האבן אנחנו לא יודעים מה היה גילו, לא מציינים תאריך הולדתו, גם לא מקום הולדתו. אנו לא יודעים דבר על משפחתו, שם אביו ושם אמו. באנונימיות הזו היה גם כבוד, כמעט כמו לחייל אלמוני, אבל גם ניכור לחייל משה ירוסט, משום שלא ידענו עליו רבות. בי הייתה סקרנות לדעת מי האיש, מי החייל. אבל לא היה לי קצה חוט. עד שיום אחד נזדמנתי לבית הכנסת האשכנזי, הנמצא במרכז העיר העתיקה, אשתו של אחד מותיקי בית שאן נפטרה והצטרפתי לתפילה במהלך השבעה, וביום חמישי התפללנו בבית בכנסת וכיבדו אותי ב"עלייה", ובדרכי אל הדוכן קלטה עיני שלט העשוי מתכת ועליו כתוב משה ירוסט. כאשר ירדתי מהדוכן ניגשתי לשלט וקראתי את שחקוק בו, מייד הרגשתי כי יש כאן הזדמנות ללמוד פרטים חדשים על משה ירוסט.

ראשית, מתוך הכתוב בשלט אנו למדים כי הוא כהן, ואבא שלו הוא צבי, ואמו היא פנינה, וכן אנו למדים כי הוא נולד בי"ז בחודש אב בשנת תרפ"ט. ועוד מצוין כי הוא בנם היחיד וליד תאריך הלידה , ליד שם החודש, ההורים הוסיפו את האות מ' היינו נולד בי"ז במנחם אב. מכאן אפשר להסיק כי להורים הייתה זיקה ליהדות, ואולי אפילו רגש דתי ולאומי.

בסיום התפילה שאלתי את המתפללים האם הם יודעים כיצד השלט הגיע לבית הכנסת? או אולי הם מכירים מישהו היכול לספר פרטים על ירוסט? והנה למרבה ההפתעה לאחד המתפללים שיש לו בית מסחר לחומרי בנייה יש קשר עם אחד שלחם עם ירוסט והו בקשר עסקי אתו. שוחחתי אתו טלפונית והוא הפנה אותי לאדם שלישי שהיה קרוב לירוסט וזה סיפר כי ירוסט נהרג בשעה שהיה סיור לילי, ומסתננים ערביים שבאו לעיר דקרו אותו למוות.

עוד סיפר לי כי הוא וירוסט גרו ביחפה ולמדו בבית הספר הריאלי והם התגייסו להכשרת דפנה. בפלמ"ח היה גדוד הכשרות שנועד להכשיר מתגייסים הן כלוחמים והן כעובדי אדמה. וירוסט היה בין הגרעין של "הכשרת דפנה". הוא וחבריו השתתפו בקרב הקשה והעקוב מדם לשחרור מצודת נבי יושע. בקרב זה נהרגו עשרים ושמונה מהלוחמים וחלקם מהכשרת דפנה, שלרבים מהם היה, זה קרב ראשון. ירוסט עצמו נפצע ברגלו בקרב זה.

ירוסט וחבריו הגיעו לבית שאן לאחר שזו כבר שוחררה, בחודש יוני 48 ע"י לוחמי גדוד גדעון מחטיבת גולני. ירוסט נפל חודשים מספר אח"כ. במקום בו נהרג הקימו בני משפחתו את האנדרטה. כמעט שלא קיימת אנדרטה ללוחם יחיד שנפל במלחמת השחרור. רוב האנדרטאות הן לזכרם של לוחמים רבים, כמו למשל בתל יזרעאל הסמוך לבית שאן, ובמקומות רבים אחרים. בשעתו ההורים פנו לבן גוריון שהיה שר הביטחון וביקשו אותו להקים אנדרטה לזכרו של בנם, אהל בן גוריון ביקש להמתין עד לסיום המלחמה ואז להחליט מי ומה. למרות זאת ההורים רכשו את חלקת האדמה ובסיוע קרוב משפחה שהיה אדריכל הם תכננו והקימו את האנדרטה.


ההורים נטעו את עצי הברוש כשהם בגודל של 20 סנטימטר, ומשפחת דרניצה, האימא של שייקה, מהקולנוע הייתה יורדת להשקות את העצים עד שגדלו להחזיק עצמם.
כיום ממשיכים לשמר את המקום ולקיים בו טקס, ביום הזיכרון לחללי צה"ל.



















תחנה מס' 7
אמפיתיאטרון






עומדים בצד הדרומי של האמפיתאטרון. מבטנו מופנה לכיוון צפון. בקו האופק רמות יששכר והמצוק המזרחי עליו נמצאת חוותו של הלוחם המהולל מאיר הר ציון. חוות שושנה על שם אחותו שנרצחה היא וחברה בשנות ה - 50 כאשר יצאה לטיול לפטרה.
ממזרח נשקפים הרי הגלעד. פעם, בסוף בשנות ה - 60 היו מאיימים ועוינים, שימשו מקום מסתור למחבלים. היום ידידותיים להפליא.



מתחת לקו האופק של רמות יששכר ניתן לראות את תל בית שאן. {או תל אל חוצון תל המבצר} בחפירות ארכיאולוגיות, כבר בתחילת המאה ה - 20 נתגלו שכבות תרבותיות מתקופות קדומות. נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים המעידים כי היו כאן חיים תרבותיים כבר אלפי שנים, לפני הספירה.

במאה הראשונה לספירה, ההתיישבות ירדה מהתל אל מרגלותיו, בסמוך לבקעה של נחל האסי שבא מדרום מזרח לתל וזרם אל נחל חרוד. כאן נחשפה בעבודה של ארכיאולוגים וחופרים עיר רומית, ביזנטית מראשית המאה הראשונה ועד סיום התקופה הביזנטית במאה השביעית לערך. הביזנטים הקיפו את העיר בחומה שעברה מדרום לאמפיתיאטרון.

האמפיתיאטרון שלפנינו היה חלק מהעיר הרומית. בדרך כלל בעיר הרומית היו מבני ציבור רבים כמו: תיאטרון, בית מרחץ, בסיליקה, רחובות מרכזיים, מקדשים ועוד. בחלק מהערים הרומית בארץ ישראל הרומים בנו גם אמפיתיאטרון. הוא נועד להצגות דמים. למאבקים בין לוחמים, גלאדיטורים, או לודרים ובין בעלי חיים.

מבנה האמפיתיאטרון

הוא בנוי מזירה היינו "ארנה", מקום בו היה נערכים קרבות, ובין קביאה, היינו שורת המושבים. החוקרים מניחים, על סמך ממצאים, כי היו כ - 12 שורות של מושבים שאכלסו כ - 5.000 צופים. כיום נותרו רק 3 שורות של מושבי אבן. זו אבן גיר שהובאה מהר הגלבוע. ככלל הגלבוע היה "כור מחצבתם" של הרומאים בכל הקשור לאבני הבנייה. זו אבן גיר בדרגות קשיות שונות והיא נוחה לסיתות.
ניתן לראות כי יש הפרש גובה של שלושה מטר לערך בין הקרקע היינו הזירה, ה"ארנה" ובין שורת המושבים הראשונה. וזאת כדי למנוע פגיעה של בעלי חיים, שהושלכו לזירה בקהל הצופים. ניתן לראות כי המבנה הוא אליפטי, רוחבו כ-50מטר ואורכו למעלה ממאה מטר. החוקרים משערים כי בתחילה הוא שימש כהיפודרום, היינו מקום למרוצי סוסים וכרכרות, וזאת על סמך שני קירות בזלת משני הצדדים המוארכים של הזירה הנמשכים לכיוון מזרח ועוברים את קו הסגירה המזרחי הנוכחי.
הרומים החזיקו בחיל מצב, ליגיון השישי, של אלפי חיילים בבית שאן ובסביבותיה והאמפיתאטרון נועד להביא "בידור" שמחזיק את הלוחמים על "אש נמוכה" לקראת קרבות אפשריים.
לעומת זאת בתיאטרון, הנמצא בחלק הצפוני של העיר, אל מול התל, הועלו הצגות בידור קלילות, מחיי היום יום, משחקי פנטומימה, אימפרוביזציות, ואולי גם משחקי מים.
בתקופה הביזנטית, שהייתה בתהליך דתי נוצרי, הופסקו הצגות הדמים. בחלק הצפוני של האמפיתיאטרון ישנו רחוב ביזנטי, המרוצף באבני בזלת בצורת אדרת הדג, המקשר בין החלק העליון, הדרומי, של העיר עם החלק הצפוני והמרכזי.
בשלב מאוחר יותר האמפיתיאטרון חדל לתפקד כמקום התגוששות. בתוך הזירה נבנו בתי מגורים והקרקע שימשה לחקלאות. ניתן לראות מקום לעצירת שמן וכן גתות לדריכת ענבים. על השינוי באורחות החיים ניתן ללמוד גם מן העובדה כי אבני המושבים נעקרו ממקומם ושימשו בבנייה אחרת. למשל אם נפנה מבטנו לכוון מזרח אל המצודה הצלבנית. ניתן לראות כי המסד של המצודה בנוי מאבן גיר שנלקחה מחלק המזרחי של האמפיתיאטרון. האבנים סותתו מחדש והותאמו לבנייה החדשה.
כיום נבנתה טיילת מסביב לאמפיתיאטרון לנוחות המבקרים. מכאן נמשיך ללכת לכוון מזרח אל הסארייה לצפות בחזיון אור קולי. או נחזור לבית הארחה.